ווזניטצה ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג לחוק הפלת"ד 1975 (להלן: "החוק").

אין חולק, כי התובעים – אב ובנו, ילידי השנים 1947 ו- 1983 בהתאמה, נפגעו בתאונת דרכים ביום 10.7.09 כמשמעה בחוק.

ביחס לתובע מס' 1 - כתוצאה מהתאונה נפגע התובע מס' 1 בצוואר, בראש ובכתף ימין ונגרמה לו לטענתו פגיעת Wiplash.

התובע נאלץ לעבור 9 טיפולי פיזיותרפיה.

לטענת התובע מס' 1, כתוצאה מהתאונה היה ב- 8 ימי מחלה והדבר גרם לירידה בשכרו בחודש התאונה ולהפסד שכר בסך 1,600 ₪.

ביחס לתובע מס' 2 – הנ"ל נפגע בצוואר ובגב תחתון, דבר שגרם להגבלות בתנועה ולצורך ב- 7 טיפולי פיזיותרפיה.

התובעים מעריכים את הוצאותיהם בכאב וסבל סכום של 16,451 ₪; בהוצאות נסיעה לעבר ולעתיד – 6,000 ₪; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – 7,500 ₪ ובעזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 5,000 ₪.

סה"כ מבוקש פסיקה של 50,800 ₪ בעבור שני התובעים.

לסיכומיהם צורפו מסמכים רפואיים ועיינתי בהם.

הנתבעת מצידה טוענת, כי אין לפסוק בהפסד השתכרות דבר לתובע מס' 1 משתי סיבות: העובדה שבתקופה הרלוונטית לקרות התאונה היה מובטל, כעולה מתוך תשובות לשאלון מצורפות שניתנו על ידו בתצהיר וכן כי טענה להפסד השתכרות בעבר מהווה משום הרחבת חזית אסורה שכן מדובר בסכום שלא נתבע כלל בתביעה.

הנתבעת מכחישה מכל וכל עזרת צד ג' בעבר, הוצאות רפואיות ונסיעות וטוענת, כי אין לפסוק בראשי נזק אלה דבר.

ביחס לכאב וסבל, מדגישה הנתבעת, כי מדובר למעשה בפגיעות קלות, כאשר בהשלמה לסיכומים בע"פ נטען ע"י בא כוחה, כי אין מדובר כלל בנזק גוף כמשמעותו בחוק הפלת"ד ולחילופין מציעה פיצוי נמוך של 1,000 ₪ לכל אחד מהתובעים בסיכומיה.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים שניתנו בכתב על מנת להקל על ביהמ"ש, אני נותן בזאת את פסיקתי.

מדובר בשני תובעים – אב ובן, אשר נפגעו בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד.

אין חולק בנושא האחריות.

הפגיעות לא הותירו נכות בגופם ומדובר בפגיעות אורטופדיות קלות יחסית.

ביחס לתובע מס' 1 - הנ"ל נפגע בעיקר בצוואר וסבל מרגישות וכאבים בצוואר. עבר טיפולי פיזיותרפיה והיה ב- 8 ימי אי כושר.

ביחס לראשי הנזק ביחס אליו:

אני דוחה את הטענה להפסד השתכרות בעבר משתי סיבות – האחת, העובדה שבכתב התביעה לא נתבע כלל הפסד השתכרות בעבר ולכן דרישה כיום מהווה הרחבת חזית. הסיבה המשמעותית יותר היא העובדה שמדובר בתובע שהיה מובטל במועד התאונה עפ"י מתן תשובות לשאלון, ולכן אין כל קשר סיבתי מוכח בין ירידה בשכר עפ"י תלוש השכר ובין תקופת אי הכושר.